• נינה דר

האיש עם האבנים

מתעורר איש בבוקר עם אבן ביד

הוא רגיל כבר לקום ממיטה על הצד

נעזר במרפק, מתמודד בלי מורא

שוב חזר הסיוט הרגיל, לא נורא


כשצריך לצחצח, לשטוף את הפנים

הוא מצליח לשכוח לרגע בפנים

מניח האבן בצד, בפינה

וזוכה לקצת לנחת, ממש לשניה


כשמרתיח קפה, חיש הראש כבר נודד

והוא שוב בסיוט, שוב עצוב ובודד

כמו כל בוקר, עוד אבן פתאום מופיעה

זו מונחת כעת בידו השניה


די קשה ולא נוח כך יום להתחיל

למשרד להגיע, קבוצה להוביל

לתייק מסמכים, להכין הרצאות

לענות לשיחות, להשלים משימות


בלי לשים לב כל כך, אחרי כמה שעות

בכל יד יש כבר שתי אבנים לפחות

זה מתחיל להכביד, להפריע מאוד

ומביא מחשבות עגומות, עוד ועוד


זכרונות, רגשות, געגוע גדול

דמעות מציירים בעיניו במכחול

וכבר יש לו כזו ערמת אבנים

שלשמור על איזון די קשה לרגעים


אך הוא לא מוותר כי נשאר רק עוד קצת

הערב יגיע ממש עוד מעט

ועד אז רק צריך להחזיק מעמד

לסיים מטלות ולהיות קצת נחמד


מעמיס אבנים אחדות על הגב

ודוחף כמה גם לכיסיי מכנסיו

ממשיך לעבוד, קונה מצרכים

מכין ארוחה, שר שירים לילדים


מצליח לגרור את עצמו למקלחת

מוריד את בגדיו ולרגע יש נחת

אבל במהרה, עם טפטוף הטיפות

שוב הוא קצת מתבלבל ובאות מחשבות


ואותן אבנים מהתיק על הגב

וגם אלה ששם בכיסי מכנסיו

כמו קמות לחיים ותוך רגע קופצות

על ידיו ערמה ענקית מסדרות


אז האיש מדדה למיטה בתשישות

ועם כל אבניו הוא נשכב בכבדות

שורף לו הגב, הצוואר והלב

הוא עוצם את עיניו ונכנע לכאב


מרגיש את שריריו, את מגע הסדינים

המזרון, הכרית, המשקל שבפנים

הוא חושב על חייו, על הרע והטוב

ורק על אבנים מנסה לא לחשוב


במהרה עייפות משתלטת עליו

והוא חש הקלה במשקל על ידיו

בזו אחר זו אבנים נשמטות

מלבו של האיש מתרחקות, נפרדות


ולכמה שעות של איבוד הכרה

חש האיש קצת תקווה, הקלה ושלווה








© 2023 by NOMAD ON THE ROAD. Proudly created with Wix.com

© כל הזכויות לתוכן אתר זה שמורות לנינה דר 2018