• נינה דר

אומרים

אומרים

תחיה את הרגע

החיים הם קצרים

תתמקד בעכשיו

אל תפזול לצדדים


אומרים

תחייך, תהנה

אל תדאג, תשתחרר

תוותר על הלחץ

תשכח, תתגבר


אז אומרים.


אבל מה עם הסב

ששכל את אישתו

שהיתה כל חייו

וגם כל נשמתו


מה עם אמא אחת

שבנה חי בסיוט

שכל יום יש ספק

אם יחיה או ימות


מה עם שתי הבנות

שבשיא פריחתן

התפכו חייהן

כשאיבדו את אימן


ומה עם ההיא

שתמיד נרתמה

היתה אוזן קשבת

חיבקה וניחמה


אך כעת ממרחק

לא נותר לה דבר

היא כמו כובע בצל

כמו תנור במדבר


אין לה איך לעזור

אין לה איך לחבק

רק בוואטסאפ נשאר

קצת עצות לחלק


ובלב היא נושאת

מגוון רב של תחושות

געגוע, פיספוס

ודמעות יבשות


חרטות על עבר

לבטים לעתיד

ייסורים במצפון

וגם עצב מכביד


מה על זה יש לומר?

איך את זה להגדיר?

איך חרוז או סיסמא

זאת יוכלו להסביר?


זה נחמד לדמיין

איך היה בילדות

שם היו באמת

הנאה וקלילות


אך עם חלוף השנים

העולם התהפך

החיים השתנו

והכל הסתבך


אז נחמד להגיד

"תשמרו על צלילות"

"תחיו בעכשיו"

"תחייכו בקלילות"


אך חיים זה לא פיקניק

זה סוג של מסע

בכל צעד בדרך

אוספים עוד משא


ומשא הוא כבד

ומעיק כל הזמן

לא נותן מנוחה

ומאוד נאמן


אז מדוע, תגידו,

צריך מאבק?

לא כל מי שאמר

בוודאי הוא צדק


אפשר גם לקבל

שחיים הם קשים

פיקניק איש לא הבטיח

עם זה יש להשלים


כל אחד מסתובב עם משא משלו

מעמיס על הגב או שומר בליבו

לפעמים זה בסדר ולא משתק

אך ישנם גם כאלה אותם זה חונק


זה מה יש

ואין צורך לחיות בחלום

לפעמים החיים

הם פשוט גהנום


ואז למה לשפוט?

איך ניתן לשחרר?

העיקר זה לשרוד

ורק לא לוותר


לא לשמוע כל כך

מה אומרים אחרים

לקבל מה שיש

ולדבוק בחיים


124 צפיות

© 2023 by NOMAD ON THE ROAD. Proudly created with Wix.com

© כל הזכויות לתוכן אתר זה שמורות לנינה דר 2018