• נינה דר

כך סיפרה חברה עם הפרעת חרדה

נוסעת באוטו מאתיים קמ"ש

הכביש מתפתל ממולי כמו נחש


אוחזת בהגה חזק, לא מרפה

משכנעת עצמי שאני בשליטה

מכבה ג'יפיאס, לא רוצה הוראות

אני לא מקשיבה, לא צריכה שום דעות


אך הדרך קשה והאוטו נזרק

ואני בכל רגע נחבטת חזק

מטלטלת הצידה, חוטפת מכה

לשניה מתנתקת, אולי לדקה


אז מגיע כאב ודמעות מופיעות

ולראות בבירור את הכביש מפריעות

אך זה מילא, הכביש מטושטש כבר מזמן

מסביבי עננים של אבק ועשן


מנסה את הדרך שלי להבין

ובזמן בפניה הבאה להבחין

בטוחה שיודעת יותר מכולם

כשבעצם קורס עבורי העולם


המהירות מסחררת, עושה לי בחילה

בלבי כבר נוצרת ממש בהלה

לא רואה בעיניים, הדופק דוהר

מבינה שצריכה פה עזרה ומהר


אך זה לא אפשרי, אף אחד לא יבין

אז אני ממשיכה ת'פחדים להטמין

בחלון מסתכלת, לוקחת פניה

גם הפעם ניצלתי ממש בשניה


עצבנית מבפנים, מרגישה לכודה

כבר צריכה להחליט אך ממש אבודה

זמני כבר אוזל, חשה סוף מתקרב

ובכל פינה צל, עוד איום שאורב


ובתוך הטירוף והכאוס הזה

ערפל רב בראש וכאב בחזה

מנסה לאהוב, לחבק, ללטף

אך לרוב מי שקצת מתקרב רק חוטף


וממול עוד הכביש הפתלתל מצטמק

וההגה עוד קצת מידיי כבר חומק

אין מוצא, כך נדמה, ממולי יש חומה

מרגישה שכבר אין שום אויר לנשימה


וברגע הזה שמלא בייאוש

בו הלב כבר כבוי והגוף כבר תשוש

מבינה שזה רגע לומר זהו, די!

ונוטלת עזרה להציל את חיי


מה שבא בהמשך לא פשוט להסביר

אין מילים שיצליחו את זה להבהיר

מלשמוע סיפור זה גם די לא אמין

וגם לי עוד קשה לגמרי להבין


אך ברגע ההוא העולם נעצר

שקט רך מסביב, צליל עדין של צרצר

לשניה עוד יושבת בתוך המכונית

קצת חוששת לבטוח שאין פה תרמית


אבל אז כשפותחת סוף סוף את הדלת

ויוצאת למרחב בתנועה מרושלת

האויר הקריר כמו מכה בפני

ומחזיר אותי ככה פתאום לחיי


שתי רגליי אז עומדות על הכביש בביטחה

ואני שמה לב שאינני בוכה

מתבוננת קדימה וגם לצדדים

לטירוף ולכאוס בכלל אין שרידים


השבילים מסביב מובנים וברורים

ופתאום מתגלים גם מיני תמרורים

זה נראה כה פשוט, לא מלחיץ כלל וכלל

איך היה לפני רגע הכל מבולבל?


זה מרגיש מסתורי, לא טבעי לפרקים

כבר היה לי ברור שחיי מתפרקים

אך בדרך קשה, מסולסלת מדי

התגלתה האמת ופתחה את עיניי


חרדה כמו סרטן, היא ממש מחלה

מתגנבת, נושאת בקרבה אפילה

היא לא 'באסה', לא 'פחד' ולא 'סתם חולשה'

היא פשוט מחלה, לעיתים די קשה


אז חשוב שיבין זאת כל מי שקורא

שאולי בלי לדעת, גם לו זה קורה


חרדה היא לא מוות! אך כן מחלה

ואין צורך לחיות בתחושת נפילה

התחושות, הפחדים, הרגשת האיום

הלוא כל זה רק שקר, זה רעל, זיהום!


יש לזה פתרון, זה איננו הסוף

לא צריך מכשף וגם לא פילוסוף

רק צריך להפנים שהסבל זו היא

ומכל הקרובים להפסיק להחביא


להודות שקשה אבל לא לוותר

לאחוז יד, לנוח, זה כלל לא סותר

לקבל כל עזרה, כל חיבוק, כל שיחה

ולדעת שיש, אם צריך, גם תרופה


הרי אם יאובחן פה סרטן של לבלב

הוא יותקף בלי דיחוי בטיפול משולב

נסיונות לא פוסקים לחסל את הרפש!

אז למה זה כה שונה בסרטן של הנפש?




156 צפיות

© 2023 by NOMAD ON THE ROAD. Proudly created with Wix.com

© כל הזכויות לתוכן אתר זה שמורות לנינה דר 2018