• נינה דר

סגירת VSD

הרופאים מחליטים שהגיע הזמן

תאריך נקבע ואתה כאילו מוכן

מבין שצריך, שפשוט אין ברירה

מתנחם שזה לא בידך הבחירה


אבל זה לא עוזר כשמגיע היום

אז מורגש המחנק הנורא ואיום

במו ידיך מביא אתה את הילדה

ומרגיש בכל צעד את מלוא הבגידה


לוחש לה, מבטיח, שאתה פה, שומר

שיהיה יותר טוב כשהכל ייגמר

אבל אז רק משקיף כשנותנים לה תרופות

ומניח אותה בידיים זרות


הקלה עצומה מגיעה במהרה

הניתוח הצליח, הילדה בריאה!

התרגשות עצומה מהולה באימה

היא מורדמת, מונשמת, האם כאובה?


היא נלחמת כמו נינג'ה, להוטה כבר לקום

יש רצון בה לחיות וכח עצום

ואתה שם איתה, מקבע, מחזיק

מקווה לעזור ורק לא להזיק


מלטף וממשיך להגיד ששומר

עוד מעט יהיה טוב, הכל ישתפר

אך בפנים זאת יודע, היא לא מבינה

עבורה זה סיוט, בעיניה תחינה


כאובה ופוחדת, רוצה בטחון

ונדמה שחוששת אפילו לישון

כל אדם שקרב הוא אויב עבורה

ומיד היא בוכה, כבר מותשת, גמורה


כך עוברים הימים באשפוז, בסערה

הדמעות, הפחדים, מהולים בשמחה

ובכל יום רואים עוד שיפור במצב

ועתיד קצת אופטימי מולנו ניצב


אך לבית אותנו קשה להכין

ואת מה שצפוי די קשה להבין

זה נראה שעברנו את כל הקשיים

אך הבכי והפחד עוד אותנו מלווים


היא לישון במיטה שלה לא מוכנה

גם לא על הידיים, רק בעגלה

היחידה שהייתה בשבילה נאמנה

שמתוך הסיוט הוציאה אותה


היא רוצה לשחק, רוצה להשתולל

אבל בנו כל צעד חרדה מחולל


כך אנחנו נעים בין קצוות כה שונים

אושר לא יאומן ופחדים איומים

מחכים לשגרה, לחיים רגילים

ועד אז מגלים סבלנות, מקווים



341 צפיות

© 2023 by NOMAD ON THE ROAD. Proudly created with Wix.com

© כל הזכויות לתוכן אתר זה שמורות לנינה דר 2018