• נינה דר

ככה נראית הרפואה

אי שם בבוקר קם בחור

חושב לו "זהו, זה סגור!"

הנה ראיתי בקפה

אני הולך להיות רופא


חורש, לומד, עושה בחינות

פסיכומטרי, בגרויות

לוקח קורסים, מתכונן

הוא לוותר, לא מתכוון


ואז מגיע יום נפלא

הוא מתקבל לרפואה

ושש שנים חורש נורא

בלחץ, אך ללא מורא


נשמע נחמד? אבל זה לא.

כי החיים חולפים מולו

כל יום תקוע בספרים

ואין לו זמן לחברים


אך גם לזה מגיע סוף

הוא בא דיפלומה לאסוף

הסטאז' מתחיל, איזה כבוד!

הוא מתרגש מאוד מאוד


בסטאז' הוא מנסה ללמוד

לעשות רושם, לעבוד

אבל אותו שם לא סופרים

בגוב האחיות נוטשים


שם הוא קולט גם שאין כלום

במוח לא נשאר מאום

כל שידע כבר נעלם

אבל הנה, הסטאז' הושלם


שמחה כעת כבר מהולה

בפחד, לחץ, חרדה

אך לעבוד מיד מתחיל

יש לו פיות להאכיל


ואז ביום החמישי

כשהוא עוד מעורער נפשית

כבר מתחילים האתגרים

אם הוא מוכן, לא שואלים


מגיעה אימא עם תינוק

קטן, פצפון, אבל מתוק

נשמע שיש רשרוש בלב

אך יש ספק, הוא לא שליו


אומר לה רגע, רק שניה

מרגיש נבוך, נוטף זיעה

הולך כעת להתייעץ

מוצא קולגה מתרוצץ


הוא די עסוק, אבל חבר

"נו יאללה, בוא נשמע מהר"

הוא מתלווה ובא לתמוך

מזל שיש על מי לסמוך


אך הוא מומחה צעיר ממש

ולהוכיח את עצמו נדרש

הוא לא מצליח להודות

שהוא גרוע באוושות


אז הוא מקשיב, עושה פרצוף

אומר "זה כלום", בקול זעוף

אתה מודה לו ובפנים

חושב "וואי איזה לא נעים"


אומר לאימא ת'תשובה

כותב מכתב שחרור מושקע

מסביר שאין לה מה לחשוש

הכל תקין עם הפשוש


אך זו האימא לא שקטה

לבדוק זאת שוב היא מחליטה

הולכת היא בקהילה

לעוד פגישה עם עוד רופאה


שם המפגש לא תענוג

אומרת, כן, חסר שגשוג

בואי נעקוב וגם נשקול

ניתן לו הזדמנות לגדול


היא ממהרת לסכם

להיפטר זריז מהם

מחוץ לדלת תור ענק

ולה כבר יש תחושת מחנק


כבר שעתיים מתאפקת

וביומיום לא מסופקת

על המקצוע שבחרה

מורגשת חרטה ברורה


וכך מוצאים עצמם השניים

במעקב ללא עיניים

כי אף אחד לא מתעמק

רק מנסים להתחמק


עד שבסוף נמצא ה-מום

וכל אחד נראה המום

איך זה חמק, איך התפספס?

טוב, זה לא שמישהו חיפש


כעת עוברים למעקב

אצל רופא ממש נחשב

יש לו מגוון של המלצות

וכל הקיר מלא תודות


סומכים עליו מטופליו

והוא בסך הכל נלהב

אז יש תחושה של בטחון

שמטפל בהם גאון


אך הגאון הזה עייף

העבודה זה כבר לא כיף

אמנם יש רגעים יפים

אך על שחיקה לא מחפים


אחרי שנים של טירונות

כבר לא תמיד יש סבלנות

כותבים במעקב מילים

בלי השקעה, כי חייבים


וכך נראה גם הטיפול

ללא תכנון, הרבה בלבול

כי הוא רופא מתוך הרגל

נמאס לו כבר להתגלגל


וכך נראית הרפואה

אצלנו פה במדינה

עובדים לפי שיטה ששמה:

"יהיה בסדר, בקטנה"


מתגלגלים מיום ליום

חומקים לרוב מהגרדום

לעייפות קצת מתרגלים

ולעתים מתבלבלים


סומכים שהרופא הבא

כבר יבאר ת'אבחנה

עובדים בלחץ, בפחדים

ולפעמים גם לא חושבים


וכך מומים מפספסים

וילדים מדרדרים


ואז נותר רק לקוות

למצוא ידיים מוצלחות

שיתקנו את העבר

ימתיקו טעם רע ומר


כך במקרה אחד בודד

אולי נוכל להתמודד

אך מערכת הבריאות

איבדה אצלי כל אמינות


היא רקובה בתוך תוכה

אחרי שנים של הזנחה

אין פה באופק פתרון

והכיוון הוא אבדון




295 צפיות

© 2023 by NOMAD ON THE ROAD. Proudly created with Wix.com

© כל הזכויות לתוכן אתר זה שמורות לנינה דר 2018