• נינה דר

בדידות

זה מפחיד להישאר לבד..

כן, בזקנה! כך חושבים הרי מיד

לשבת בגינה בכסא הנדנדה

להזכר בתוגה בזו שכבר אבדה


לקום מוקדם, לזוז לאט

להכין כוס תה ולנוח מעט

לשים עוד סוודר כי כל הזמן קר

להדליק טלוויזיה, להתקשר למכר

לפתוח עיתון ולבהות במילים

כי הראש כבר מפליג למחוזות רחוקים


כך עוברים הימים, עוד דקה, עוד שעה

מחכים למחר, לביקור, לשיחה

טוב, ברור, הגיוני.. ככה זה בזקנה!

אך עבור צעירים, בדידות זו לא בעיה.


לא בעיה? זו טעות. חושבת אני..

הרי רק לדמיין כבר מרגיש הרסני.

לבדי בדירה, שקט רם מסביב

הלוואי שהייתי מוצאת לי תחביב


מסתובבת בלי כיוון, מתיישבת לדקה

מעולם לא חשבתי שהדירה כל כך ריקה

אבל ריק לא יכול להישאר איך שהוא

והנפש מיד מתחילה בייבוא

מביאה מחשבות, דאגות, חרדות

זיכרונות, חזיונות ומיני תהיות


מה היה? מה יהיה?

איך יכולתי לומר?

מה עכשיו אעשה?

איך אחיה במחר?


כך נראית הבדידות, לא נעים שם בכלל

אך אם לומר באמת, זה עוד כלום, זה עוד קל

הדבר הנורא ביותר בבדידות

שהיא שקר, איננה היא, זוהי שטות

זהו רק הדמיון, זוהי רק אשליה

כי לא לבד אתה שם, אלא עם עצמך


ואתה לא נחמד, אתה אכזרי

עבורך אין גבולות, כל עינוי אפשרי

מחטט בעבר, עם סכין, עם מסור

מגלה כאבים, מכבה את האור


ואני מתבלבלת, מאבדת כיוון

מתחילה בעצמי לייסר את המצפון

שוקעת בעצב, באשמה, בייאוש

מנסה למצוא תקווה, להמציא איזה פירוש


אבל זה לא עוזר והדמעות מופיעות

מחזקות את עצמן, את עצמי, את השוט

מרחיבות את הבור, מכאיבות עוד ועוד

ככה זה בבדידות, עם עצמי.. רע מאוד.


די, מספיק, זה כואב.. כמה אפשר?

החיים נגמרים, חצי יום כך עבר

אז אני מנסה, מחפשת מפלט

מכינה לי נשנוש, חביתה וסלט


מכניסה עוד כביסה, מקפלת בגדים

מתכננת בראש עוד מפגש חברים

מכינה רשימה, יש הרבה להספיק!

והראש כבר מלא במשימות.. איזה תיק!


ככה באה הנחת שהלחץ מביא

ככה את הבדידות אפשר להחביא

יש המון על הראש. סידורים, מטלות

אי אפשר לעצור ואין זמן לשטויות


כבר שוכחת את זה שהיה לו מסור

מרגישה קצת חמלה, קצת תקווה למזור

מתחילה לדמיין שאפשר גם אחרת

ואולי יום אחד גם אהיה מאושרת


אך תדעו שטעות זו לחשוב, שלבד היא קללה

רק של מי שחצה את הקו לזקנה

הבדידות של כולנו ואנחנו שלה

לעולם לא תלך, לא תיסוג, אין ברירה

להלחם אי אפשר, זה הוא קרב די אבוד

אך אין צורך לחוש כך לנצח, לכוד


מדמיינת אני ולעיתים מאמינה

אם אולי יום אחד אהיה אמיצה

אם אשב ואהיה. 

בלי שיפוט, בלי תגובה


אולי אז היא תגיע ואני לא אברח

אולי אז היא תגיד, הבחירה היא שלך

יכולה את לנגוח, לדחוף, להתרגש

להירתע ולברוח, לבכות, לגרש

אבל מה אם, גם אם זה מאוד מבלבל

תנסי איתי להתיידד

ואת קיומי לקבל?