שמי נינה דר

 

במקצועי אני רופאה ובעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה מאונ' תל אביב.

כרגע עוסקת במחקר במכון Caltech בקליפורניה.

התחלתי לכתוב סיפורים כשהייתי בחטיבת הביניים ושמתי אותם, מה שנקרא, במגירה.. הלוואי והייתי יודעת איפה הם עכשיו, אבל איפשהו בין כונני הגיבוי השונים הם הלכו לאיבוד. בהמשך, הייתי כתבת צבאית בבטאון חיל האויר (אז הייתי עוד נינה מינדרול) ואז הפסקתי לכתוב לשנים רבות.

גיליתי את הכתיבה מחדש בהשראתה של אלסי, רופאת משפחה נדירה שפגשתי במהלך לימודי הרפואה. היא ראתה את מטופליה עד עמקי נשמתם, הרבה מעבר למחלתם הפיזית, וכתבה שירים על חוויותיה. באותה תקופה בדיוק הבת שלי עמדה בפני ניתוח לב פתוח וכחלק מההתמודדות עם האתגר הזה התחלתי לכתוב שירים. 

כשענתי עברה את הניתוח בהצלחה והחיים חזרו להיות קצת יותר נורמליים, יכולתי סוף סוף להקדיש יותר תשומת לב לארז, שהיה אז בן 4 והחל את דרכו בגן עירייה. זו הייתה תקופה מרתקת. הוא התבגר והשתנה מיום ליום, חווה אתגרים חברתיים ואישיים, העלה שאלות רבות בנוגע לעולם וניסה גם להתמודד כמיטב יכולתו עם אחותו הקטנה והשובבה. 

החוויות היומיומיות של ארז לימדו אותי המון על חייו, אישיותו, ראיית העולם שלו ובכלל, על עולמו הפנימי. הוא לימד אותי להיות אמא טובה יותר.

 

בער בי הצורך לשתף את מה שלמדתי מלהיות אמא של ילד כל כך סקרן, חברותי, רגיש ויצירתי וככה נכתב הסיפור הראשון "מוני הארנב וחבורת המונים".

 

מאז, ארז (היום בן 6.5) וענתי (בת 3) לימדו אותי כל כך הרבה שכתבתי עוד שלושה סיפורים, כל אחד על נושא אחר מחיי היומיום שלהם, וכעשרה נוספים נמצאים בתהליכי כתיבה.

אני מאוד מקווה שהחוויות שלי עם ילדיי, ששימחו אותי ולימדו אותי כל כך הרבה, יוכלו לעבור בצורה נהירה ומשעשעת דרך הסיפורים שכתבתי ויצליחו לקרב הורים רבים אל ילדיהם ואל עולמם הפנימי.

בריאות!

נינה